ב – 15 באוגוסט העלתה רונה לי שמעון פוסט מרגש באינסטגרם, על חרם שעברה בכיתה ד'. אותה רונה לי שמעון – היפה, המצליחה, והמוכשרת – כתבה כך על חוויית החרם: "אני מניחה שרק מי שזה קרה לו, יודע באמת איזה מקומות בנפש זה מחריב. אובדן תמימות. תחושת גלות. ובדידות אין קץ".
מילה אחת שלא הוזכרה בפוסט היא "כאב". לכולנו ברור שהקבוצה המחרימה גורמת לפרט כאב נפשי עצום, אך רבים לא מודעים גם להיבט אחר של כאב הנגרם לו.
הנשק האכזרי של הקבוצה
החרם הוא חוויה שבה הקבוצה מפעילה על הפרט כוח קיצוני, והוא משרת מספר מטרות עבור חברי הקבוצה, כגון סימון החריג והשונה, אזהרה לחברות וחברי הקבוצה האחרים לבל יסטו מהנורמה, ועוד. בעיקר, הוא מהווה אמצעי פרימיטיבי לחיזוק תחושת השייכות אצל חברי קבוצה. פרימטיבי אמרנו? אך מה אפשר לעשות, אנושי לחלוטין. השייכות הקבוצתית מתוחזקת אצל כל בני האדם על ידי הוקעה והדרה, וכולנו עלולים למצוא את עצמנו מוחרמים או מוחרמים בנקודה כזו או אחרת בחיינו.
החרם הוא אמצעי קיצוני כל כך, משום שהוא גורם לא רק לכאב נפשי, אלא גם לכאב פיזי של ממש. נעמי אייזנברגר ועמיתיה מאוניברסיטת UCLA הכניסו נבדקים למעבדה, שבה נאמר להם כי הם ישחקו משחק כדור במחשב עם שני אנשים אחרים, אותם הם לא יראו. למעשה, לא שיחקו מול כל נבדק אנשים אמיתיים, אלא היתה זו תוכנת מחשב ששיחקה מולם.
בתחילה, הנבדק ושני ה"אנשים" האחרים שיחקו כולם ביחד, אך בשלב כלשהו, התוכנה יצרה מצב שבו שני ה"אנשים" שיחקו רק זה עם זה, והתעלמו מהנבדק. סריקות fMRI שבוצעו במוחו הראו שחוויית הדחייה שחש הנבדק נרשמת במוח באותם אזורים שבהם נרשם כאב פיזי ממש. דהיינו, הדחייה מקבוצת השחקנים במשחק הביאה לתחושה רגשית זהה לתחושה הרגשית שחש מי שכואב לו חלק כלשהו בגוף.
ניסוי כזה ממחיש את החשיבות שהאבולוציה האנושית ייחסה לשייכות ולפגיעה בה, ולא סתם חוויות של חרם מתוארות בעוצמות כאלו, כפי שתיארה אותן רונה לי שמעון; מדובר בחוויות בקצה הקיצוני של ספקטרום החוויות האנושיות.
הפוסט שלה מסתיים אמנם בצורה אופטימית, אבל לא תמיד תוצאה של חרם – ולכן חשוב לדבר על חרמות בשבוע שבו חוזרים לבית הספר, ולהבין לא רק מהו הכאב הנפשי העצום שקבוצה יכולה לגרום לפרט, אלא את העובדה שהיא גורמת לו כאב פיזי של ממש.
*למה כוכבית? פשוט כי אנחנו טועים המון – המון – בפרשנות של התנהגויות שאנחנו רואים אצלנו ואצל אחרים.
התרבות שלנו, לטוב ולרע, שמה את הפרט במרכז. כך, אנחנו מפרשים מחשבות, עמדות, רגשות והתנהגויות כתוצר של אישיות או אופי.
אך יש לנו כאן נקודת עיוורון: כוחות חזקים מאוד, המופעלים על ידי שלל הקבוצות בחיינו על כל אחת ואחד מאיתנו, תורמים לא פחות להתנהלות שלנו ושל אחרים.
מטרת בלוג זה היא לשים זרקור על כוחות אלה, ולשדרג את הדרך שבה אנו מבינים את האנשים והאירועים סביבנו.