נדמה כי המלחמה הנוראה שהחלה ב – 7 באוקטובר עצרה את החיים, כפי שכתבה עידית ברק בשירה הנהדר "סוף שנת "2023": "נובמבר עבר, כבר תחילת דצמבר. אוקטובר לא זז".
מן הסתם, גם על הכתיבה כאן נכפה פסק זמן, משום שההתקפה הברברית של חמאס על הדרום התקיפה את עצם היכולת לחשוב, ובוודאי להפוך רעיונות למילים, ומילים למשפטים ולפסקאות. אך במסגרת גישושים זהירים של חזרה לשגרה, נעשה כאן נסיון לעשות זאת, ובכוונת מכוון להתחיל דווקא באישיות חיובית, הלא היא זריקת העידוד האולטימטיבית של ימי תחילת המלחמה – רחל מאופקים.
ניתן לחשוב על סיבות רבות שבעטין הפכה רחל מאופקים לגיבורה, למשל הכורח למצוא גם סיפורים חיוביים אל מול מספר הטרגדיות הבלתי נתפס, או אישיותה הכובשת של רחל – בראיונות איתה אי אפשר היה שלא ליפול בקסמיה. אך כהרגלנו בקודש כאן, נוסיף הסבר שאינו קשור באישיות (המופלאה) שלה, אלא דווקא בקבוצות שהיא שייכת אליהן ובסטריאוטים על הקבוצות הללו.
מיקרו-הסבר על סטריאוטיפים: כולנו מפעילים חשיבה סטריאוטיפית עיקשת על האחרים, חשיבה שבמקרים מסויימים מביאה לנו תועלת, ובמקרים אחרים אנו משלמים עליה מחיר.
רובנו נוטים לחשוב שסטריאוטיפים על בני קבוצה אחרת נעים על הסקאלה שבין "טוב" ו"רע". אך המחקר מראה שהסטריאוטיפים שלנו נקבעים על ידי שני צירים: האם בני הקבוצה האחרת רוצים להרע לי או להתחרות עימי על משאבים, והאם הם באמת יכולים לעשות זאת. כך, ניתן לסווג סטריאוטיפים על קבוצות שונות לפי החום שהן לכאורה מפגינות, ורמת המסוגלות של חבריהן.
נשים מבוגרות, כך גורס המחקר, הן מצד אחד בריות חמות למדי – מפגינות חום כלפי סביבתן, ובוודאי אינן רוצות להתחרות או להרע. מצד שני, הן בעלות מסוגלות נמוכה מאוד; גם אם היו רוצות לההרע למישהו, הן לא היו יכולות לעשות כן.
לכן, רחל הועלתה לדרגת גיבורה (וגיבורת תרבות, אם כוללים את החיקויים ב"ארץ נהדרת") מכיוון שכולנו הופתענו מהעובדה שמול המחבלים, היא היתה חמה "רק בכאילו", והפעילה מסוגלות גבוהה במשיכת זמן עד שהגיעו המחלצים.
חשיבה סטריאוטיפית זו לבטח הפילה בפח גם את המחבלים שנכנסו לביתה של רחל נפלו בפח הסטריאוטיפ הזה: העובדה שזוג זקנים היה בבית שאליו נכנסו הורידה את הכוננות שלהם. הם קיבלו יחס חם – ארוחת צהריים, אננס חתוך וקולה זירו (לא קולה, כי היא סכרתית 😊) – ונראו תמימים, וכך נתפסו.
במקרה זו עבדה החשיבה הסטריאוטיפית לטובתנו… בנקודת זמן זו רק נייחל להמשך הטעויות ה"חיוביות" הללו.
*למה כוכבית? פשוט כי אנחנו טועים המון – המון – בפרשנות של התנהגויות שאנחנו רואים אצלנו ואצל אחרים.
התרבות שלנו, לטוב ולרע, שמה את הפרט במרכז. כך, אנחנו מפרשים מחשבות, עמדות, רגשות והתנהגויות כתוצר של אישיות או אופי.
אך יש לנו כאן נקודת עיוורון: כוחות חזקים מאוד, המופעלים על ידי שלל הקבוצות בחיינו על כל אחת ואחד מאיתנו, תורמים לא פחות להתנהלות שלנו ושל אחרים.
מטרת בלוג זה היא לשים זרקור על כוחות אלה, ולשדרג את הדרך שבה אנו מבינים את האנשים והאירועים סביבנו.